החלטה בתיק ע"פ 47956-07-11

במסגרת ת.פ 12665-11-09 הורשעו המבקשים, עפ"י הודאתם, ובהסדר טיעון, בעבירות של שימוש ללא היתר במקרקעין וביצוע עבודות בניה ללא היתר, בסטייה מתכנית, ובאי קיום צו שיפוטי להפסקת בניה, והוטלו עליהם העונשים עליהם הצדדים הסכימו וכן הוטל עליהם צו להפסקת שימוש אשר ביצועו נקבע ליום 25.8.10 וכן צו הריסה ליום 27.5.11.

המדובר בבית מטבחיים אשר הוקם על ידי המבקשים ביישוב בבענה - דיר אל אסד וזאת ללא היתר ובניגוד לייעוד המקרקעין עליהן נבנה.

לאחר שניתן פסק הדין כאמור הגישו המבקשים בקשה לבית המשפט השלום בעכו לדחות את מועד כניסתו של צו הפסקת השימוש לתוקף. במסגרת בקשתם זו ציינו המבקשים כי הם הגישו עתירה מנהלית לבית משפט זה, ובו נתבקש בית המשפט להורות לוועדות התכנון להחיש את הליכי התכנון ולקצוב להם לוח זמנים לשם כך. בית משפט החליט כי יהיה זה אך נכון וצודק בטרם יתן החלטה סופית לבקשה לעיכוב הביצוע, להמתין לקבלת ההחלטה של בית משפט זה בעתירה המנהלית, ודחה את המשך הדיון ליום 26.12.10.

הדיון ביום 26.12.10 לא התקיים, ותחתיו התקיים דיון ביום 13.2.11 אשר בסופו נעתר בית משפט קמא לבקשתם של המבקשים והורה על דחיית כניסת הצו לתוקף עד ליום 1.5.11, בכפוף למתן ערבויות כפי שנקבעו בהחלטתו.

הרציונל שעמד בייסוד החלטתו של בית המשפט לדחיית ביצועו של הצו היה התמשכות הליכי אישור תכניות מתאר בישוב הנדון, אשר מתעכבות עקב העדר מענה לפתרון בעיית הביוב בו. בית המשפט קמא התרשם מן המאמצים הרבים אשר המבקשים משקיעים ע"מ לקדם את הליכי התכנון וסבר כי דחיית בקשתם לעיכוב ביצוע תפגע במידה לא צודקת ולא ראויה בזכויותיהם, ותגרום להם נזק רב.

אף דחיית הביצוע עד ליום 1.5.11 לא הועילה למבקשים, שכן הליכי התכנון לא התקדמו כפי שקיוו, ולפיכך הגישו בקשה נוספת לעיכוב ביצוע לבית המשפט, ובבקשתם שטחו שוב את הרקע העובדתי והמצב התכנוני הקיים בכפרים דיר אל אסעד ומג'ד אל כרום, אשר העדר פתרון לבעיית הביוב בו גורם לקיפאון תכנוני, אשר נמצא בעוכריהם של המבקשים. יחד עם זאת המבקשים טענו כי התכנית החלה על המקרקעין נמצאת בשלב מתקדם, וכי במסגרת העתירה המנהלית שהוגשה והמתנהלת בבית משפט זה הוברר כי קיימת התקדמות לקראת אישור תכנית אב, שבה טמון הפתרון להמשך הליכי התכנון של מערכת הביוב בישובים הללו. המבקשים טענו כי במצב דברים זה בו העיכוב בקידום הליכי התכנון אינו נובע מאשמתם, או ממחדלים שלהם, לא יהיה זה נכון שלא לדחות דחייה נוספת את ביצועם של הצווים כנגדם, בייחוד כאשר המדובר בעסק המהווה מקור הכנסה למאות משפחות, ואשר הושקעו בו עשרות מיליוני שקלים אשר נלקחו באשראי בנקאי.

בית המשפט קמא דחה את בקשתם של המבקשים תוך שהוא קובע כי היעתרות לבקשה הנוספת, משמעה הנצחת דבר עבירה. בית המשפט קבע כי דחיית ביצועו של הצו אפשר ותהיה ראויה כאשר היתר הבניה הינו בהישג יד וכי ביצועו של הצו יגרום נזק בלתי הפיך ובלתי מידתי, שעה שצפוי כי השימוש הבלתי חוקי יוכשר בעתיד הקרוב.

בית המשפט קבע כי האינטרס האישי של המבקשים מן הראוי שיידחה מפני האינטרס הציבורי של מניעת המשך ביצוען של עבירות.

על החלטתו זו של בית המשפט קמא הגישו המבקשים ערעור אשר עתיד, ככל הנראה, להתברר בבית משפט זה במהלך חודש ספטמבר הקרוב.

הבקשה שבפניי הינה להורות על עיכוב ביצוע צו איסור השימוש עד לקבלת הכרעה בערעור שהוגש.

בבקשתם טוענים המבקשים, בין היתר, כי לאחר שניתנה החלטתו של בית משפט קמא נשוא הערעור, קבלה הוועדה המרחבית לתכנון ובניה "בקעת בית הכרם" החלטה להמליץ בפני הועדה המחוזית להפקיד תכנית מפורטת החלה על המקרקעין נשוא תיק זה, עניין המהווה התקדמות משמעותית ביותר בהליכי התכנון, אשר במסגרתם ניתן יהיה, כך הטענה, להכשיר את השימוש שנעשה במקרקעין.

המבקשים אף שוטחים בבקשתם את המשמעויות ההרסניות שיכולות להיות בעבורם, אם ייאלצו להפסיק את השימוש לאלתר, בשעה שהליכי התכנון שיזמו, לאישור תכנית נקודתית, מתקדמים, וכבר הומלץ לוועדה המחוזית להפקידה.

המשיבה מתנגדת נמרצות לבקשת עיכוב הביצוע וטוענת, בין היתר, כי המבקשים הפסיקו את השימוש בעקבות החלטת בית משפט קמא, ומשמעות בקשתם הינה, למעשה, קבלת היתר להמשיך ולהפעיל במקום עסק שלא כדין. המשיבה אף טוענת כי אין בטחון כלל שהוועדה המחוזית תקבל את המלצת הוועדה המרחבית, וכי אין לומר כלל וכלל, כי קבלת היתר הינה בהישג ידם של המבקשים באופן מיידי.

עיינתי בהודעת הערעור ולדעתי אין לומר כי הערעור הינו חסר סיכוי, או כי סיכוייו קלושים. 

אפשר ובית המשפט של ערעור יסבור כי הרציונל שעל בסיסו ניתנו עיכובי הביצוע הקודמים לא נשתנה בעת שניתנה ההחלטה האחרונה נשוא הערעור, ומכל מקום בית המשפט קמא לא נדרש בהחלטתו לשינוי נסיבות זה, ככל שקיים.

אפשר אף שבית המשפט של ערעור יסבור כי ראוי יהיה להחזיר הדיון לבית המשפט קמא ע"מ שישקול שוב החלטתו, לאור החלטת הוועדה המרחבית לתכנון ובניה, להמליץ על הפקדת התכנית (נספח א' לבקשת עיכוב הביצוע)  אשר ניתנה, כאמור, לאחר שניתנה החלטתו של בית המשפט קמא.

לגבי טענתה של המשיבה כאילו אין להידרש לבקשה, משהמבקשים מילאו כבר אחר הצו, והפסיקו את השימוש, אינני סבור כי מטעם זה בלבד יש לדחות הבקשה על הסף. עיכוב ביצוע של החלטה איננו ישים רק כלפי מי שליבו גס בהחלטות בית משפט, ודלתו של בית המשפט אינה ננעלת בפני מי שמקיים אחר הצו, אך בה בעת מגיש בקשה לעכב את ביצועו, וכל בקשה כזו צריכה להיות מוכרעת עפ"י נסיבותיה.

במצב דברים זה שבו אין לומר שסיכויי הערעור קלושים, ובשים לב למשמעויות מרחיקות הלכת על המבקשים שעשויות להיות מביצועו של הצו לאלתר, אני סבור כי יהא זה נכון להיעתר לבקשה ולהורות כי ביצוע הצו האוסר שימוש יידחה עד למתן הכרעה בערעור.

הערעור עצמו ייקבע לדיון בהקדם האפשרי, וככל הניתן במהלך חודש ספטמבר הקרוב.